<h1>אבודרהם סדר ראש חודש</h1>
<h2>דף יח.</h2>
למנחה מתפללין כשאר הימים, ומוסיפין בעבודה יעלה ויבא, ואין נופלין על פניהם. אמרינן בפרק אין בערכין (י' ע"ב) ראש חודש אינו אסור בעשיית מלאכה. והנשים נוהגות שלא לעשות מלאכה בו. והכי איתא בירושלמי בפרק מקום שנהגו, (ה"א) דנהיגי דלא למעיבד עבידתא בריש ירחא מנהגא. כלומר מנהג הוא. ויש להן להתנהג כן. שזהו המנהג מצאנו אותו בנביאים, שנאמר (שמואל א כ', י"ט) אשר נסתרת שם ביום המעשה, ותרגם יונתן ביומא דחולא, שמשמע שיום ראש חודש שהיו עומדים בו לא היה יום המעשה כל כך כמו שאר הימים, שהנשים לא היו עושות בו מעשה. ואמרינן בפרקי דרבי אליעזר (פמ"ה) ויאמר אליהם אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם (שמות ל"ב, ב') ושמעו הנשים, ולא רצו ליתן נזמיהן לבעליהן, אלא אמרו להם מה אתם רוצים לעשות פסל ומסכה שאין בו כח להציל, ונתן הקדוש ברוך הוא להן שכרן בעולם הזה ובעולם הבא, בעולם הזה, שהן משמרות ראשי חדשים יותר מהאנשים, ובעולם הבא, שהן עתידות להתחדש בראשי חדשים. מכאן סמך לנשים שלא לעשות מלאכה בראשי חדשים. ובמדרש אומר, על שם שנזדרזו הנשים לנדבת המשכן, שנאמר (שם ל"ה, כ"ב) ויבואו האנשים על הנשים והוקם באחד בניסן, ולא רצו להביא נזמיהן לעגל, נתן להם שכרן, שהן משמרות ראשי חדשים. ומצאתי כתוב בשם הרב רבי יהודה בן הרא"ש ז"ל טעם לדבר, לפי שהמועדים נתקנו כנגד האבות, פסח כנגד אברהם, שכתוב בו (בראשית י"ח, ו') לושי ועשי עוגות, ובפסח היה. שבועות כנגד יצחק, שתקיעת מתן תורה היתה בשופר מאילו של יצחק. סוכות כנגד יעקב, שנאמר בו (שם ל"ג, י"ז) ולמקנהו עשה סוכות. ושנים עשר ראשי חדשי השנה, שגם הם נקראים מועדים, כנגד שנים עשר שבטים, וכשחטאו בעגל נטלו מהם, והניחום לנשים, זכר שלא היו באותו חטא.
